עובייד ואח' נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.ביום 7.6.10 בשעה 22.40 בערך אירעה תאונת דרכים שבה היו מעורבים מכונית מדגם סוזוקי מספר רישוי 95-649-05 (להלן: הפרטית) שנהגה בה מורן משה (להלן: מורן) ומונית מדגם סקודה אוקטביה מספר רישוי 73-722-25 (להלן: המונית) בבעלות התובע 1 ובה נהג התובע 2 (להלן: אליאס). הנתבעת 2 ביטחה את הפרטית בביטוח אחריות כלפי צד שלישי.

כתוצאה מהתאונה נגרמו נזקים לשני כלי הרכב.

2.לפי עדות אליאס, לאמיתו של דבר הוא היה הבעלים של המונית ברם בהיות התובע 1 בעל הזכות הציבורית למונית נרשמה זו על שמו. היות שהתביעה הוגשה גם בשמו של הבעלים הרשום, אין למהות היחסים בין התובעים לבין עצמם חשיבות להכרעה במחלוקת.

3.לפניי תביעת הבעלים של המונית ונהגו (שכאמור טוען שהוא הבעלים) לפיצוי בגין הנזק שנגרם להם בעטיה של התאונה. בכתב התביעה נתבע סך של 22,210 ₪ נכון ליום הגשת התובענה. סכום זה מורכב מעלות תיקון נזקי המונית לפי הערכת שמאי (17,652 ₪ ללא מס ערך מוסף), שכר טרחת השמאי (1358 ₪ ללא מס ערך מוסף) ופיצוי בגין אבדן הכנסה (3,000 ₪) משוערכים ליום הגשת התובענה.

4.כתב התביעה הוגש בסדר דין מהיר. על כן תהא ההנמקה תמציתית כמצוות הדין.

5.התאונה נחקרה על ידי המשטרה אשר חקרה את מורן באזהרה. בסיומה הוחלט כי אין די ראיות להעמידה לדין, ולפיכך נסגר התיק מחמת היעדר ראיות מספיקות. בעלי הדין הסכימו כי יוגש תיק המשטרה וכי ההודעות שנגבו ישמשו עדות ראשית בהליך דנן.

6.התאונה אירעה בצומת דרך העצמאות-רחוב כיאט בעיר התחתית בחיפה, שהוא צומת מרומזר. אליאס נסע ברחוב כיאט ומורן בדרך העצמאות. שני הנהגים טוענים כי נכנסו לצומת בחסות האור הירוק.

7.מעיון בתרשים מקום התאונה המצוי בתיק המשטרה עולה כי ברחוב כיאט שלושה נתיבי נסיעה - אחד מיועד לפניה שמאלה בדרך העצמאות לכיוון דרום; השני לנסיעה ישר לכיוון מערב לרחוב שער פלמר והשלישי לנסיעה ישר וימינה בדרך העצמאות לכיוון צפון. בדרך העצמאות שני מסלולי נסיעה ובכל אחד מהם שלושה נתיבים, כשבתווך נתיב המיועד לתחבורה ציבורית.

8.בזמן התאונה היה מזג אוויר נאה, התאורה ברחוב פעלה והראות היתה טובה. שדה הראיה של מורן היה פתוח למרחק 60 מטרים לפחות. מקו העצירה היה שדה הראיה של אליאס פתוח למרחק 15 מטר, ומקו הצומת שדה הראיה פתוח למרחק של 80 מטרים.

9.לגרסת אליאס, נסע בנתיב השמאלי ביותר ברחוב כיאט והיה בכוונתו לפנות שמאלה בדרך העצמאות לכיוון דרום. בהתקרבו לצומת נהג במהירות 20 - 25 קמ"ש והרמזור שלפניו הראה אור ירוק. לדבריו נכנס לצומת כשלפתע הגיחה הפרטית במהירות וחסמה את דרכה של המונית. כתוצאה, התנגשה זו בפרטית. בעדותו לפניי הוסיף אליאס כי בפרטית נהג בן- זוגה של מורן, כאשר זו ישבה במושב שלצדו. הפרטית לא עצרה במקום התאונה, אלא המשיכה בנסיעה, ורק כעבור רבע שעה בקירוב שבו מורן ובן-זוגה למקום. לדעתו עשו-כן כדי להציג מצג שלפיו מי שנהגה בפרטית היתה מורן כביכול.

10.לגרסת מורן אספה את חברהּ (כיום בעלה) ממקום עבודתו במכללת 'תלתן' הסמוכה והמשיכה בנסיעה בדרך העצמאות מדרום לצפון בדרכה לקריות. בהתקרבה לצומת הראה הרמזור אור ירוק והיא נכנסה אליו במהירות הנעה בין 40 לבין 50 קמ"ש. לפתע המונית, שנסעה ברחוב כיאט ולא צייתה לאור האדום ברמזור, נכנסה לצומת ופגעה בדופן הימנית האחורית של הפרטית. כתוצאה מהפגיעה הסתובבה זו על צירה ונעצרה במרחק מה ממקום התאונה. עוברי אורח סייעו לה לצאת מהפרטית, הסיעו את פרטית כדי לפנות את הכביש והזמינו אמבולנס אשר הביאה אותה ואת בן-זוגה לבית חולים רמב"ם. לגרסתה, לאחר התאונה התנצל נהג המונית בפני בן-זוגה.

בן-זוגה של מורן העיד לפניי, ובעדותו תמך בגרסתה.

11.בנוגע לזהות נהג הפרטית ייאמר כי גרסתו של אליאס לפניי היא בגדר גרסה כבושה, אשר הועלתה לראשונה בבית המשפט. אמנם נכון, בהתייחסותם לנהג הפרטית השתמשו התובעים בכתב התביעה בלשון זכר, ועובדה זו מתיישבת עם גרסת אליאס בבית המשפט. ואולם מעדותו עלה בבירור כי היתה זו הפעם הראשונה שהעלה טענה בדבר חילופי נהגים.

12.נוסף על הודעות שני הנהגים המעורבים, גבתה המשטרה הודעה מאת אייל בר (להלן: אייל) מי שנסע בדרך העצמאות במסלול הנגדי לכיוון דרום, והיה עד לתאונה. לגרסתו, בעודו עומד בצומת כי לפניו אור אדום ברמזור, הבחין בפרטית נכנסת לצומת באור אדום והמונית פוגעת בה. לדבריו האור האדום ברמזור שלפניו היה זמן די ממושך, ובהיכרו את הצומת היטב ואת פעולת הרמזורים בו, ידוע לו כי מופע האור זהה בשני מסלולי הנסיעה. לפיכך אם בכיוון נסיעתו היה מופע האור אדום, כך גם היה במסלול הנסיעה לכיוון צפון.

13.אייל לא זומן כדי להיחקר על הודעתו. לכן סבורה באת כוח מורן כי ההודעה שמסר במשטרה אינה קבילה, ומכאן יש להתעלם מגרסתו. אין לקבל עמדה זו.

ראשית, הצדדים הסכימו כי תיק המשטרה יוגש כראיה, והודעתו של אייל היא חלק ממנו.

שנית, כחלק מהתמורות שחלו בדיני הראיות מסתמנת מגמת מעבר ממבחני קבילות פורמליים לשימת דגש על מבחנים גמישים של מהימנות ומשקל. בהתאם לגישה זו, ככלל, תהא הראיה קבילה ובית-המשפט יידרש להכריע בנוגע למידת המשקל שתינתן לה ולמהימנותה (ראה 8493/06 עזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ [17.10.2010] והפסיקה המאוזכרת שם).

14.על יסוד מכלול הראיות הגעתי למסקנה שהתאונה אירעה כאשר מורן נכנסה לצומת בלא שצייתה לתמרור שלפניה (הרמזור) אשר הורה לה לעצור לפני כניסתה לצומת.

ראשית, העובדה שהפרטית הוזזה ממקום התאונה תומכת בגרסת אליאס. טענת מורן, ולפיה מי מבעלי-עסקים בקרבת מקום הזיזו את הפרטית וחילצוה ממנה לא הוכחה כדבעי. אמנם נכון, בתיק המשטרה קיים מזכר המציין עובדה זו ברם משקלו כראיה שואף לאפס, שהרי אנשי המשטרה הגיעו למקום לאחר שמאן דהו החנה את הפרטית במקום אחר, כך שהאמור במזכר הוא בבחינת עדות מפי השמועה. היות שפרטיו של מי שהסיע את הפרטית מצוינים בתיק המשטרה, היה בכוחה של מורן לזמנו למתן עדות. הימנעותה מהבאת ראיה חיונית שהיתה בהישג ידה תומכת במסקנה כי לוּ הובאו, היה בה כדי לתמוך בגרסת אליאס דווקא.